הבעיה המרכזית של מנהלים בבואם לבחון שילוב של טכנולוגיות ווב 2.0 בארגון, היא היכן בעצם למקם אותם. על מי להטיל את האחריות? האם זה השיווק? משאבי האנוש? הטכנולוגיה? מי לעזאזל יכול להיות אחראי על המטרד החדש הזה שהביא איתו האינטרנט?

אבל רגע, נתחיל מההתחלה.

לפני קצת יותר מחצי שנה וליתר דיוק ב 12 לפברואר 2007 עלה בדעתי לאזור עוז ולהקים את חברת בלינק. הרעיון התגלגל עוד קודם בראשי וזכה לתמיכה מצד שני מנהלים שאני מאוד מעריך (במיוחד על רקע העובדה שהם שני המשקיעים הראשיים בחברה הזאת, מה שקצת פוסל את האפשרות לכתוב עליהם משהו רע פה בבלוג אבל גם זה עוד יגיע אל דאגה). ההתארגנות הייתה מהירה והרעיון שעמד בבסיס החברה התחיל לרקום עור וגידים. מה הרעיון? ובכן הרעיון היה ליצור חברה שנותנת פתרון מלא – מעיצוב איפיון וטכנולוגיה ועד תוכן ויחסי ציבור לחברות, מנהלים ומותגים בבואם לנהל אינטראקציה עם גולשים ברשת האינטרנט.

הימים ימי הווב 2.0 והרשת משתנה ללא הכר. יותר ויותר גולשים משתמשים ברשת ככלי לביטוי ולניהול תקשורת מתמשכת זה עם זה. מספר הבלוגים בעולם עובר את ה 100 מיליון והרשתות החברתיות גואות, משתנות ומשנות את הדרך שבה גולשים מעבירים את זמנם ברשת. הגולשים גילו את הרשת החדשה, והארגונים בישראל עדיין לא.

מתוך התפיסה שגם הפעם יחפשו ארגונים את דרכם לרשת החדשה, הוקמה בלינק והתחלנו לחפש את הדרכים בהם נוכל לסייע באופן הטוב ביותר לארגונים להשתלב בתחום המלא בהזדמנויות ארגוניות שיווקיות ועסקיות חדשות.

השלב הראשון היה לחפש עובדים, עניין לא פשוט כשלעצמו ובמקרה דנן הרבה יותר מסובך. פתחתי כאן את הפוסט ואמרתי שלמנהלים יש בעיה לזהות להיכן לשייך את התחום בתוך הארגון שלהם. וכך גם אני בבואי לבחור עובדים שיספקו שירות לאותם מנהלים עמדתי בשלב הראשון אובד עצות.

מאחר והווב 2.0 כמקצוע הוא עניין חדש לחלוטין, היה קשה לי להבין מה ומאיפה לגייס בכלל עובדים. ידעתי שהם חייבים לכתוב בלוג, ידעתי שהם חייבים להבין וממש לדבר את שפת האינטרנט וידעתי שהם צריכים להבין בעולם השירות, אבל יותר מזה לא הייתי בטוח. האם רקע בכתיבה מספיק? האם רקע ביחסי ציבור או בפרסום או אולי כדאי בכלל לחפש עובדים עם רקע טכנולוגי.

לאט לאט התבהרה מבחינתי התמונה ובאינטרנט כמו באינטרנט את העובדים הראשונים בבלינק אלו שהיום הם המנוע המניע ובסיס הידע הכי חשוב שלה מצאתי באינטרנט. את עומר רוזן, מנהל מחלקת יחסי הציבור אונליין שלנו באחד הפורומים אותו ניהל, את ישראל בלכמן מנהל הטכנולוגיה שלנו, בבלוג סודי שזה עוד לא הזמן והמקום לחשוף, ואת שרית עמר מנהלת הפרויקטים של בלינק בבלוג "2 אגורות" ובקהילת הוורדפרס הישראלית. גם הם לא הבינו בהתחלה ממש מה נדרש מהם ואילו מיומנויות כדאי לפתח לעבודה החדשה אבל לכולנו היה באיזה שהוא מקום ברור לאן אנחנו צריכים להגיע ולאן אנחנו רוצים לקחת את הלקוחות.

גם אחרי שכל אחד פיתח והרחיב את המחלקה עליה הוא אחראי קשה לי להגיד האם יש מיומנות המשותפת לכל העובדים בבלינק, אבל דבר אחד בכל זאת משותף, כולנו כאן אוהבים את האינטרנט. פשוט ככה.

כשאתה יוצא לדרך באינטרנט, שהיא היום הזירה העסקית התחרותית והמשתנה ביותר לא כל כך ברור איזה סוג של הכשרה מסורתית דרושה לעובדים שלך אבל דבר אחד בטוח אתה צריך את העובדים הכי טובים, ובבלינק יש לנו אותם.

בכל בוקר כשאני בא למשרד אני פוגש חבורה צוהלת של אנשים שמרגישה שהיא עושה משהו חדש ויוצרת שינוי, כי הדבר היחידי שקבוע באינטרנט זה השינוי, וזה גם מה שעושה את כל זה לכל כך כיף.

הבלוג הזה ילווה את התפתחותה של בלינק ואת התפתחות התחום בישראל, יביא מידע וידע שמצטבר אצלנו מפרויקט לפרויקט, ובעיקר הוא ינסה להביא את האנרגיה המיוחדת שנוצרה כאן אצלנו.