ספר בשם Connect! Web Worker Daily’s Guide to a New Way of Working מבית GigaOm מסמן את התהליך שעובר היום על שוק העבודה ומגדיר אותו כתהליך של מעבר מעבודה מבוססת ידע לעבודה מבוססת Web. או ליתר דיוק מעבר מעבודה מבוססת תהליכים שממוקדת בעובד שמחזיק אצלו ידע ספציפי, לעבודה שמתבססת על חיבור מתמיד של עובדים לקהילה או לקהילות של עובדים אחרים. עבודה שמתבססת על זרימה של מידע, על יצירה קהילתית של ידע, ועל תקשורת בינאישית.
אני משתמש באיזכור של הספר הזה כדי להביא כמה קישורים שאספתי לאחרונה, ושהמעבר הזה מעבודה יחידנית לעבודה קהילתית משותף לכולם:
- Gia Lyons היא בלוגרית ותיקה, למרות שבבלוג שלה מופיעים רק חמישה פוסטים. הסיבה לכך היא שעד לאחרונה היא כתבה רק בתוך מערכת הבלוגים הפנימיים של IBM. בפוסט הזה היא מתייחסת לספר של GigaOm ואומרת:
- בפוסט הזה של רוברט הומבורג מ- YNNO (חברת ייעוץ הולנדית מתחום ניהול הידע, העבודה הדיגיטאלית והחדשנות), מופיע משפט מפתח שמתאר בצורה הטובה ביותר את המעבר לעבודה מבוססת קהילה:
Knowing who has the knowledge is more important then have the knowledge yourself.
הפוסט עצמו עוסק ביצירת קהילת ידע באמצעות Twitter.
- גם באורקל עוסקים בשימוש של Twitter לצורך קיום קהילה של ידע ומדגימים שירות לקוחות קהילתי.
- אורלי יקואל עוברת לעקוב אחרי חדשות שמעניינות אותה בעזרת קהילות של חברים.
- עידן כותב על Twitter ועל הבשורה שהוא מביא מבחינת תקשורת מבוססת קהילה.
Slowly but surely, the idea that HUMANS are really who you’re working with, and not “resources”, is taking over. Knowing how an individual feels and thinks – and their quirks and preferences – is just as important as knowing what their competencies are. And understanding how to relate well to someone is critical. How else can you gain their tacit knowledge?
This is really what happens when you create trusted relationships via social networking software – you gain the potential to access their tacit knowledge, and vice versa.




מעניין מאד
אני קורא בלוגים דרך קישורים שאנשים שמים בסטטוס שלהם בפייסבוק.
כל עוד אפשר לשמר עקרונות טכנוקרטיים, אני מאוד בעד :)
ישראל,
את הנוסחים האלה רשמתי לפני:
מעבר מעבודה מבוססת ידע לעבודה מבוססת Web,
יצירה קהילתית,
Knowing who has the knowledge,
תודה.
עזוב, השיתוף לא עובד :) הגעתי לפוסט הזה רק אחרי יומיים.
למה לא שיתפת אותי בטוויטר?! (אפשר לשלוח שם פרטיות ה-י-ד-ע-ת?)
בהחלט מעניין. אין ספק שאנחנו בפוקוס על תקשורת בינאישית. הנגישות הזאת בREAL-TIME עם חברים מגדירה סוג חדש של תקשורת זמין ומהיר. (מה ששם את המייל בסימן שאלה לגבי איך הוא יתפתח מכאן).
האמת שחלק גדול מהבאז בווב 2, היה האפשרות לשתף את הידע שלך עם אחרים. פשוט חלק מהפלטפורמות ברשת ידעו לבנות מערכות שיאפשרו זאת בצורה אינטנסיבית, כך שההזנה תהיה דו-צדדית וזמינה כל הזמן.
גם המושג track הפך להיות משהו שהוא בעצם טוב.
אורלי הבעיה העיקרית היא שנראה ש-Blogger לא תומך בטראקבקים, ולכן לא קיבלת התראה…;)
בקשר לתקשורת מסוג חדש (פומבית, קהילתית, ורציפה) שעל גביה משתפים ויוצרים ידע – זו ההגדרה הטובה ביותר לטעמי ל-Web2.0.
אפשר למצוא פה עוד הרבה הגדרות:
http://www.somewhatfrank.com/2008/04/web-20-is-_____.html
אין ספק שיש הרבה מאד הגדרות, ורובן גם טובות מאד. אבל בסופו של דבר כל אחד מגיע לתחום (כמו לכל תחום) ממקום מסוים, וההגדרה שהצגתי מייצגת את המקום שממנו אני בא.
הטכנולוגיה מאפשרת בקלות לצרכים אנושיים שונים לבוא לידי מימוש. בכל פעם שמוצגת אפשרות כזאת, כמו: שיתופיות מידע, חיפוש מהיר, גישה מידית, עדכון בזמן אמת, ברגע הראשון אנחנו נסחפים באופן טבעי ומוצדק ורואים בה חזות הכל ו"גאולה שלימה" לכל מאוויינו ובעיות העולם. לאט לאט אנחנו מתפכחים ורואים צרכים אחרים גם טבעיים ונכונים ולדוגמא: גילוי ושיתוף מול שמירת סוד ופרטיות, רשת חברים מול להיות לבד עם עצמך או בקשר עם קבוצה קטנה ואינטימית. מהירות עדכון ותגובה מול תהליכי חשיבה ורגש איטיים המתאימים לקצב הביאולוגי הבסיסי שלנו. לכן לדעתי תמיד מדובר במשהו נוסף ולא במקום. עבודה קהילתית היא בנוסף ומתבקשת אבל לא במקום תהליך יצירה -עבודה אישי פרטי.
תודה על הפניית תשומת הלב להתפתחות הכל כך מעניינת ותודה לבועז לוין שהפנה אותי לכך.
צבי, אתה צודק מאד. בעולם ה- Social Media בארגונים, מדברים על הכלים והמתודולוגיות החדשות כעל שכבה משלימה לשכבה הקיימת, שמבוססת על תהליכים ומבנים ארגוניים קשיחים יותר.
אני התחלתי בדיוק היום לפרסם חדשות על הסלולר בעזרת Twitter.