הרבה פעמים בזמן האחרון אני חושב על הסיבה לכך שמותגים ישראלים אינם לוקחים עדיין חלק משמעותי במדיה החברתית. יש כאן אצלנו אתרי קהילות טובים ותוססים החל משין 1 שמטריף כבר הרבה שנים את הילדים דרך מקושרים ושוקס ועד תפוז ישראבלוג ובלוגלי. יש כלים פשוטים וזמינים ויש כמובן את העולם הגדול עם פייסבוק, יוטיוב ואתרים אחרים בהם מבלים לא מעט ישראלים. אז איך קורה שמותגים ישראלים שבדרך כלל מזנקים על כל הזדמנות לחדש ולעשות רעש לא טובלים יותר מאצבע סקרנית בעולם החדש?

התשובה התגלגלה לי מצד לצד בראש כמו שמתרחש לפעמים עם תשובות אבל איכשהו לא הצלחתי לנסח אותה לעצמי, בשבוע שעבר קיבלתי תשובה. איך זה קרה? בבלוג כמובן.

פול דונאי (Paul Donay) מוותיקי היועצים בתחום השיווק ברשתות חברתיות ניסח עבורי את התשובה. בפוסט מעניין הסביר דונאיי מדוע אין קמפיין במדיה חברתית ומדוע הטווח הקצר והאפקט המיידי שיוצר, או לפחות אמור ליצור, קמפיין פרסומי אינו מתאים לתחום הרשתות החברתיות. בישראל כמו במקומות רבים אחרים המדיה החברתית נקשרה מיד לעולם הפרסום והוצמדו לה מדדים וציפיות שמוצמדים לקמפיין פרסומי במונחי חשיפה באזז או הנעה לפעולה. כאשר מדיה איטית שדורשת מעורבות רבה של הארגון וניהול תוכן מתמשך ועקבי מוצמדת לציפיות שמקורן במדיה מהירה ורבת חשיפה נוצר המצב שאנחנו רואים היום, הרבה מאוד ציפיות מהתחום החדש אבל יחסית מעט מאוד מותגים, שבסופו של דבר לוקחים בו באמת חלק.