ארכיון פוסטים מהקטגוריה "ניהול"

קישורי מדיה חברתית מהשבוע האחרון (8.10-17.10)

שיווק, פירסום ויחסי ציבור:

  1. “איך מחזירים את השליטה לשיווק?” – זאת כנראה לא השאלה הנכונה. במקום לחשוב על התקופה שבה המסר הפירסומי היה המלך, עדיף להשקיע ביצירת מערכת יחסים עם קהל הצרכנים.
  2. “הגיע הזמן לצרף אנשי טכנולוגיה לצוות הקריאטיב שלכם” (דרך: שגיא)
  3. “סטארבאקס ומיקרוסופט מובילות בשיווק במדיה חברתית”
  4. בנק first direct מציג לגולשים את כל מה שהלקוחות שלו אומרים עליו בזמן אמת. (דרך: גיא חיים ודני דולברג)
  5. ובישראל – בבנק לאומי פתחו בלוג
  6. עוד בנושא בנקאות ברשת – לקוחות הבנקים מעדיפים לעשות פעולות דרך הרשת מאשר דרך כל אמצעי אחר
  7. חנן כהן מעלה שאלה מעניינת – האם מי שעובד במדיה חברתית מטעם הארגון שמעסיק אותו יכול להסתפק בעבודה מ”תשע עד חמש”?
  8. שאלה מעניינת נוספת – האם מספיק אדם אחד כדי לנהל את הנוכחות של הארגון במדיה חברתית?
  9. שוקי גלילי מסביר את היתרונות השיווקיים של עבודת ה- SEO (קידום אתרים במנועי חיפוש) ודוחה את הטענות שעולות לאחרונה כלפי התחום
  10. עוד בנושא קידום אתרים במנועי חיפוש – מחקר שלComScore מצא שיש קשר חיובי בין נוכחות במדיה חברתית להצלחה בשיווק במנועי חיפוש (דרך: גיא חיים)


מדיה חברתית בארגונים (Enterprise2.0):

  1. מאמר שעושה קצת סדר באפשרויות שמדיה חברתית מציעה לעבודה בתוך הארגון
  2. Social Business Design: הגשר שבין Enterprise2.0 (שימוש במדיה חברתית *בתוך* הארגון) ו-Social Media Marketing (שיווק ויחסי ציבור בעזרת מדיה חברתית)

ברשת:

  1. ב-YouTube הוסיפו אפשרות לאינטראקציה בזמן אמת (דרך: רומי)
  2. חשבתם שהדבר הבא זה Web3.0? טעיתם. הדבר הבא זה Web בריבוע. עכשיו השאלה החשובה היא האם זה יתפוס?
  3. הדגמה בזמן אמת של הצמיחה בפעילות במדיה חברתית (דרך: נדב רביב)
  4. שימוש ברשתות חברתיות – סטטיסטיקות
  5. ובמקביל לעלייה בשימוש ברשתות חברתיות – ירידה בשימוש בדואר אלקטרוני
  6. קצת על האובססיות ושאר הסודות המקצועיים של צוות עיצוב ממשק המשתמש של גוגל
  7. יובל דרור על מאבקו של נחום ברנע בבלוגרים (ולהיפך). עוד אצל גל מור.

טיפ השבוע:

  1. שלוש דרכים להנעת חדשנות (Harvard Business Review).

סרטון השבוע:

“Where’s Dexter?” – קמפיין של ShowTime לסידרה Dexter עושה שימוש ביכולות האינטראקטיביות החדשות של YouTube (דרך: המזבלה)

שני הדברים שמנהלים ואנשי עסקים צריכים לשאול את עצמם לגבי האינטרנט.

בשבועות האחרונים לאחר שאתר המיקרובלוגינג טוויטר, הגיע לכותרות העיתונים הכלכליים שאלו אותי אודות האתר כמה וכמה מנהלים ואנשי עסקים. השאלות חזרו על עצמן. מה זה טוויטר, האם אנשים באמת משועממים כל כך, וכמה ישראלים יש שם בכלל. לרוב התווספה לשאלה נימה של זלזול.

ביום חמישי הייתה לי פגישה מהסוג הזה, השאלות היו אגרסיביות ומזלזלות קצת יותר מהרגיל והרגשתי שהאיש שיושב מולי מייחל שאאשר בפניו שטוויטר זו פשוט שטות שעומדת לחלוף מהעולם.

כשחשבתי על הפגישה הזו בהקשר של עסקיו של אותו מנהל הגעתי למסקנה אחת, האיש רצה או לפחות היה צריך לשאול שאלות אחרות לגמרי ואילו היה שואל אותם ייתכן והיה זוכה לתשובות להן הוא צריך לייחל באמת.

שתי השאלות שלדעתי היו צריכות להישאל רלוונטיות בהקשר של האינטרנט לכל מנהל בכיר ולכל איש עסקים.

1.כיצד מסכנת התפתחות האינטרנט את העסקים שלי.

2.היכן מצויות הזדמנויות לעסקים שלי בהתפתחות האינטרנט.

שאר השאלות כמו אלו בנוגע לטוויטר רלוונטיות לעולם מדעי ההתנהגות יותר מאשר לעולם ניהול העסקים והם מסיטות את הדיון מהנקודה החשובה והמהותית ביותר לעסקים, הישרדות המורכבת מצמיחה ורווחיות.

התפתחות המדיה החברתית היא שלב אבולוציוני נוסף בהתפתחות רשת האינטרנט. כמו כל שלב אחר ברשת גם השלב הנוכחי הוא איום והזדמנות כמעט לכל עסק ובודאי לעסקים גדולים שבאים במגע עם אלפי או מאות אלפי לקוחות ונמצאים בתחרות יומיומית.

מה גוגל הייתה עושה

בראשית 2009, בשעה שקולות קריסה אדירים עולים מכלכלות העולם ותעשיות שלמות רועדות ומחפשות דרך חדשה להתקיים ולצמוח, אין יותר צורך להסביר שהעולם השתנה. ברור לכולם שזה כך, אך לאיש לא ברור איך ולמה.

תשובה אחת אפשר לקבל בספר חדש שעונה לשם שבכותרת, "מה גוגל היתה עושה", מאת ג'ף ג'ארוויס. ג'ארוויס – אקדמאי, עיתונאי ובעל הבלוג buzzmachine.com – עוקב זה שנים ארוכות אחר השינוי שחל בעולם המדיה, השיווק והצרכנות בעקבות התפתחות האינטרנט. הספר מתאר ומגדיר באופן רחב ויסודי את השינוי שיוצרת מהפכת האינטרנט 2.0, ומבוסס על כמה הנחות שנהפכו עם הזמן ליסודות של הכלכלה החדשה: הלקוחות מחזיקים את הכוח, אנשים יכולים למצוא אחד את השני בקלות, להתאגד סביבך או להתאגד נגדך, שווקים מונעים ומורכבים משיחות ובעלות על אמצעי הפצה וייצור כבר אינם ערובה להצלחה עסקית.

מכאן, וכתוצר של כל אלה, נולדה גוגל כחברה שבניגוד למה שנוטים לחשוב אינה שולטת על הכל. להפך, היא משתפת הכל – מפזרת תנועה, טכנולוגיה, כלים ושירותי חיפוש ואחסון לכל אחד ובחינם. "בעוד יאהו ו-AOL ראו עצמם תחנה סופית לגולש וניסו להחזיק אצלם בכל התוכן והכלים, גוגל ראתה את עצמה כנקודת התחלה וכאמצעי בלבד בעבור הגולש. מיומה הראשון הבינה גוגל שקטן הוא הגדול החדש, וחיפשה איך לספק ערך למשתמש הבודד ולא איך לייצר ערך לעצמה ממנו", כותב ג'ארוויס.

אבל כאן בעצם רק מתחיל השינוי. נקודת המוצא החשובה ביותר לספר, שממנה ג'ארוויס מפליג לדרכו, היא בכלל נקודת מוצא סוציולוגית. אם אתם אנשי שיווק ומנהלים – אנא התעכבו עליה רגע אחד. זנחתם זמן רב מדי את הסוציולוגיה ואת הצרכן הבודד ונצמדתם לפילוחי קהל וסגמנטים שכעת חולפים מן העולם. "למעשה אין מסה של אנשים, יש רק דרכים לראות אנשים כמסה", מצטט ג'ארוויס את הסוציולוג ריימונד וויליאמס, ומספק למשפט שנכתב ב-38' תרגום לעידן המותגים של ימינו. "השוק ההמוני מת, ובמקומו קם שוק של המון נישות".

אנשים, כפי שמבטאת בעוצמה רבה המדיה החברתית (פורומים, רשתות חברתיות ובלוגים), קשורים ביניהם בקהילות קטנות המונעות מתחומי עניין משותפים, ממיקום גיאוגרפי, מבעיות משותפות או מהצורך לשתף או להשתתף. התופעה כוללת מיליוני מלים חדשות, תמונות, סרטונים, טוקבקים ורעיונות חדשים מדי יום, שיחד יוצרים את הטלוויזיה החדשה, שהכללים שלה שונים לחלוטין מהטלוויזיה שיושבת בסלון שלכם. גוגל מבינה, מארגנת וצומחת מתוך ההבנה הזאת, תוך שהיא "משרתת היטב את הנישות, במקום לשרת את המסה באופן גרוע".

כאן אולי המקום לעצור לרגע. הרעיונות של ג'ארוויס מנוסחים היטב וקצרה היריעה מלהביא את כולם כאן, ואולם באותו זמן הם גם מנותקים מהמציאות. לא משום שארגונים כמו חברות מזון או תרופות אינם יכולים לחשוב כחברות אינטרנט – הם כן. אלא בגלל הניתוק שהסופר מפגין מהתרבות הארגונית ומתרבות הצריכה שעדיין שולטות וישלטו עוד זמן רב בזירה. ג'ארוויס, שמעודו לא ניהל חברה גדולה עם מציאות יומיומית של רווח והפסד, ממריא פעמים רבות גבוה מדי מעל הקרקע.

ובכל זאת, ואולי בגלל זה, הספר מספק הזדמנות מטלטלת למנהלים ולארגונים להבין ששינוי מאזן הכוחות החל והוא מחייב חיפוש אחר דרך חדשה. כזו שלא תנסה לשלוט ולהניע את הקהילות הרבות הפועלות סביב הארגון (עובדים, ספקים, שותפים או צרכנים), אלא תפחית את השליטה ותספק ערך וכלים לקהילות כך שיוכלו בכוח השיתוף לחנך, ללמד ולהצמיח את הארגון.

מנהיגות 2.0

כמו כמה עניינים חמקמקים אחרים, גם את עניין המנהיגות קשה להסביר במלים אך קל לזהות במציאות, במיוחד בעולם הניהול. ברגע שנתקלתם במנהל שניחן בתכונות של מנהיגות והובלה, סביר להניח שתזהו זאת ותחושו בכך.

בבוקר חורפי אחד השבוע, בכנס האינטרנט DLD במינכן, זיהיתי מנהיגות כזאת. על הבמה, בחיוך נבוך ובסוודר שיצא כבר בשנות ה-60 מהאופנה, ישב מנכ"ל וסגן נשיא קבוצת בסט ביי, בראד אנדרסון. נושא הדיון – מנהיגות. אנדרסון הוא מנהל חריג בנוף הניהולי הקיים, ולטעמי הוא מסמן מנהיגות חדשה שעשויה לפרוח כאן בעידן שאחרי המשבר. אם לתמצת את ההבדל במשפט – אפשר לומר שבמקום לצעוק "אחרי", כפי שמצופה ממי שמוביל, אנדרסון מעדיף לצעוק "אחריכם".

"הלקוחות, העובדים, והשותפים שלנו יודעים הרבה יותר טוב ממני מה צריך לעשות ולאן צריך לכוון", אמר אנדרסון. "מנהיגות אמיתית בעידן תחרותי ורב-כישרונות היא לא לייצר חזון ולהנחיל אותו לכולם, אלא לייצר סביבה פתוחה מספיק כדי שהחזון יוכל להגיע מלמטה. האתגר האמיתי כמנהיג הוא ליצור את התנאים לכך".

את המנהיגות החדשה מתאר אנדרסון כ"מנהיגות מזמינה", שהמאפיינים שלה הם "הקשבה וסקרנות". איך מתרגמים מנהיגות מזמינה לארגון המונה 160 אלף עובדים בכל העולם, וכיצד נשארים מזמינים כשעל הכף מחזור של 14 מיליארד דולר בשנה? את הפתרונות הציג אנדרסון בשלווה, בהתלהבות ובחיוך שאין לתאר אלא כביישני.

בסט ביי מגדירה את העובדים שלה, ובעיקר את אלה שנמצאים בחנויות ובאים במגע עם הלקוחות, כמשאב מרכזי. אנדרסון היה אמיץ מספיק להשקיע את המשאבים שלו היכן שפיו נמצא, בעולם השיתוף.

החברה הגדירה לפני כשנתיים אסטרטגיה מתוך כוונה לערב כמה שיותר אנשים בתהליכי הניהול. לצורך כך נעזר אנדרסון בדון טאפסקוט, מחבר הספר "וויקינומיקס" (שנכתב בעקבות הצלחת ויקיפדיה), ובפיטר הירשברג, לשעבר מנהל באפל ומראשי מנוע החיפוש טקנוראטי, המתמחה בבלוגים.

בעקבות ניסוח האסטרטגיה הוקמה רשת חברתית אדירת ממדים בתוך הארגון תחת השם bluenation, על שם המדים הכחולים שלובשים העובדים בחנויות. בתוך הרשת החברתית הוקמו כמה אזורים: אזור אחד, שנקרא Water Cooler, והוא כולל פורומים וקבוצות דיון בכל נושא שבו החברה עוסקת; אזור אחר, Idea Market, עוסק ברעיונות של עובדים ומאפשר להגיב על הרעיונות ולהצביע עליהם, כשהרעיונות הפופולריים ביותר זוכים למימון מהחברה; ואזור נוסף, שהושק באחרונה נקרא Remix Best Buy, והוא נקודת מפגש בין מומחי החברה לבין לקוחות שיכולים להגיב על כל מוצר שהם קנו ולשאול שאלות לגביו.

התוצאות העסקיות של המהלך, שבמסגרתו מייצרים כיום עובדי בסט ביי אלפי טקסטים בתוך מערכת תוכן שיתופית ויוצרים אינטראקציות חדשות והיררכיה ארגונית חדשה, לא איחרו לבוא. "בזכות שיתוף העובדים והלקוחות הצלחנו ליצור אנרגיה חדשה, ובסט ביי מצליחה לצמוח במכירות בסניפים באופן ששום רשת אחרת לא מצליחה לעשות", אמר אנדרסון. "יש לנו גם הצלחה גדולה מבעבר בהטמעת מוצרים חדשים ותהליכים חדשים בתוך הארגון".

הדוגמה של אנדרסון בבסט ביי היא אחת מכמה דוגמאות בצמרת עולם העסקים לפתיחת הארגון והפיכת השיתוף לשיטת ניהול. שותפים לגישה מנהלים בפרוקטר אנד גמבל, בדל, בסיסקו ובכמה חברות נוספות, וכולן כבר הציגו תוצאות עסקיות ומדידות למהלך. אז מדוע המנהיגות החדשה עדיין אינה פופולרית יותר בקרב מנהלים? את התשובה אפשר היה למצוא במשפט אחר של אנדרסון: "הדבר הקשה ביותר עבורי היה השינוי שהייתי צריך לעשות בחוש השליטה שלי".