מוזמנים לצפות במצגת של שגיא מכנס האינטרנט של דה מרקר 2010. נשמח להערות ומחשבות.
View more presentations from Blink.
ארכיון פוסטים מהקטגוריה "כללי"
השלב הבא של אובמה ברשת
בימים האחרונים אני קורא בכל מקום על כך שהאינטרנט הוא שהביא לברק אובמה את הניצחון בבחירות. הכותרת השכיחה ביותר בכתבות ופרשנויות מסוג זה כוללת לרוב גם את המילה סוד. האינטרנט היה הסוד של אובמה, 2.0 הוא הסוד של אובמה, בחירות 2.0 וכך הלאה. כתבות ופרשנויות מסוג זה מציגות לטעמי תמונה מוטעית משהו על השינוי הבא לידי ביטוי באינטרנט, טעות שמקורה בתפיסה של שימוש במדיה המונית כמו טלוויזיה ועיתונות לצרכי שיווק. לפי התפיסה הזו רשת האינטרנט היא לא יותר מעוד מדיום חדש, טכנולוגי יותר, אינטראקטיבי, אבל בסך הכל עוד מדיום שצריך להעביר דרכו מסר ולבנות דרכו מותג.
ככזה מי ששולט במדיום ומצליח "לפצח" את השיטה שולט בסודות השיווק החדש והוא זה שמצייר את המותג בראשם של הצופים המאזינים או הקוראים. קחו שניים טוויטר, אחד פייסבוק, ארבע בלוג קצר וקבלו מתכון מנצח שיכול לשגר אפילו מועמד שחור לבית הלבן. אלא שבאינטרנט כמו באינטרנט החוקים שונים והשינוי תסלחו לי על הקלישאה, הרבה יותר עמוק ודורש הרבה יותר מאמץ. העבודה שעשה אובמה ברשת נולדה מתוך התפיסה שלו עצמו כי יש לנהל תקשורת פתוחה, אמיתית כזו שמערבת יותר את הבוחר בתהליך ומקנה לו כוח על מנת לצבור כוח, תפיסה המכונה היום בארה"ב citizen engagement.
בכדי ליצור את המעורבות הזאת הקדיש אובמה משאבים רבים לבנות את הפלטפורמה המתאימה, אבל יותר מכך ליצור פתיחות ושיתוף אמיתי בידע במידע ולהטמיע את התפיסה הזו בסובבים אותו. המהלך לא נולד כגחמה או כמהלך שיווקי שנסגר על שולחן עץ כבד במטבח של פרסומאי כזה או אחר אלא נבע ממדיניות אמיתית ותפיסת עולם.
עד כמה עמוק השינוי ומהו באמת הסוד של הצלחת אובמה ברשת ועד כמה רחוק המהלך של אובמה ממהלך שיווקי זריז בנוסח שווק ושכח, אפשר היה לגלות ביום חמישי האחרון. בשעה 11 בלילה שעון ארה"ב יומיים בלבד אחרי שנבחר ברוב מוחץ למשרה הרמה ביותר בעולם המערבי, העלה אובמה בלוג ואתר חדש http://change.gov/ מטרת האתר עדכון האזרחים במהלכי העברת השלטון בוושינגטון.
האתר שמבוסס על הרשת החברתית שריכזה את כל פעילות אובמה באינטרנט בנוי באופן פתוח לחלוטין לא רק מבחינה טכנולוגית ועיצובית אלה גם ובעיקר מבחינת רמת השיתוף והנגישות למידע שאפיינה את הקמפיין כולו. איזה תפקידים פתוחים, מי כבר נבחר, מה נדרש מהמועמדים, עם מי נפגש אובמה ומה כבר הספיק לעשות בימים הראשונים שלו בוושינגטון.
האתר ותרשו לי לגלוש לרגע לרגשנות פשוט מקסים, בראשוניות שלו ובכנות שהוא משדר. הוא מורכב מטקסטים בודדים בינתיים כאלו שעלו לאוויר בשעות ובימים שלאחר הבחירות.אובמה עצמו לא פועל בחלל ריק, במצגת שהפיצה מזכירות המדינה האמריקאית שהוצגה באתר usa.gov לפני מספר שנים ונשמרה אצלי עמוק בהארד דיסק לימים שכאלו הוצגו מקרי מבחן לשימוש בטכנולוגיות ובתפיסות החדשות של שיתוף ושימוש בחכמת ההמונים לצרכי תקשורת וניהול הקשר עם האזרח. המצגת כוללת המלצות מעולות איך לאמץ את הכלים והתפיסות החדשות.נסו את הכלים בעצמכם השתמשו בדוגמאות כדי להמחיש לכפופים לכם שזה אפשרי, שימרו על עקביות והמשכיות חישבו מחוץ לקופסה הארגוניתשתפו במידע בדאטה ובכלי הטכנולוגיה. התוצאה נכתב בשקף מיד אחר כך תהיה שירות טוב יותר לאזרח. באותה מצגת מצאתי רשימה של שלושת חברי הקונגרס הראשונים לפתוח בלוג, ביניהם גם חבר קונגרס שחור אחד שפתח בלוג משלו בפברואר 2005, מעניין אם אז הוא כבר דמיין אובמה את הבלוג שיקים ואשר ילווה את כניסתו לבית הלבן.
בישול בעזרת Flickr
לידיעתכם, אפשר לבשל בעזרת Flickr. את הטריק הזה למדתי מגל ממליה, מעצב, צלם ובשלן, במהלך שיחה על כלי WEB2.0 ו-Semantic Web (העניין הזה עם התגיות…).
קודם כמה מילים על Flickr, למי שעדיין לא מכירים. Flickr הוא גלריית תמונות מקוונת לשימוש פרטי או ציבורי. משתמשים באתר מוזמנים להירשם (אפשר גם בחינם), להעלות תמונות שלהם, וליצור גלריות.
הכוח של Flickr והיתרון שלו על-פני אתרי תמונות אחרים ברשת נובע משני מרכיבים עיקריים שלו – הקהילתיות והתיוג. על עניין הקהילתיות אני אדלג עכשיו, ואתמקד ברשותכם בנושא התיוג.
כל תמונה שעולה ל-Flickr אפשר לתייג באופן חופשי בעזרת מילות מפתח (להבדיל משמירה תחת תיקיות או נושאים). בשביל מה זה טוב? בשביל שכשבעלי התמונה או משתמשים אחרים באתר ירצו למצוא אותה, הם יוכלו לעשות זאת בקלות רבה יותר. ככל שהתיוג עשיר יותר, כך קל יותר למצוא את התמונה. קחו למשל את התמונה הזו:
(התמונה באדיבות Georgio R. כל הזכויות שמורות)
אם היא הייתה נשמרת רק תחת הנושא או התיקייה "יוון" או אפילו תחת "יוון ורודוס", היא הייתה נעלמת בין מאות תמונות אחרות שצולמו ברודוס יוון. העובדה כי התמונה מתוייגת ב-Flickr כ: רודוס, יוון, אדום, צהוב, אישה כלב, טיול, קשתות, ואיש זקן, הופכת אותה לקלה יותר לשליפה.
נחזור לעניין הטריק עם הבישול. מסתבר שחוץ מתמונות של נשים שמטיילות עם כלב בסימטה עם קשתות ברודוס יוון, אפשר למצוא ב-Flickr גם רעיונות למתכונים. נניח שאתם חוזרים הביתה רעבים, עבר כבר שבוע מאז הקניות האחרונות, וכל מה שיש לכם במקרר זה ירקות קפואים, זיתים וגבינת עזים. אפשרות אחת היא להרים ידיים ולהזמין פיצה. האפשרות השנייה היא ללכת לפליקר, להכניס את רשימת המצרכים לחיפוש ולמצוא רעיון לאחלה סלט:
תנסו את זה בעצמכם, זה עובד.
למה הראשונים תמיד בהתחלה?
הבעיה המרכזית של מנהלים בבואם לבחון שילוב של טכנולוגיות ווב 2.0 בארגון, היא היכן בעצם למקם אותם. על מי להטיל את האחריות? האם זה השיווק? משאבי האנוש? הטכנולוגיה? מי לעזאזל יכול להיות אחראי על המטרד החדש הזה שהביא איתו האינטרנט?
אבל רגע, נתחיל מההתחלה.
לפני קצת יותר מחצי שנה וליתר דיוק ב 12 לפברואר 2007 עלה בדעתי לאזור עוז ולהקים את חברת בלינק. הרעיון התגלגל עוד קודם בראשי וזכה לתמיכה מצד שני מנהלים שאני מאוד מעריך (במיוחד על רקע העובדה שהם שני המשקיעים הראשיים בחברה הזאת, מה שקצת פוסל את האפשרות לכתוב עליהם משהו רע פה בבלוג אבל גם זה עוד יגיע אל דאגה). ההתארגנות הייתה מהירה והרעיון שעמד בבסיס החברה התחיל לרקום עור וגידים. מה הרעיון? ובכן הרעיון היה ליצור חברה שנותנת פתרון מלא – מעיצוב איפיון וטכנולוגיה ועד תוכן ויחסי ציבור לחברות, מנהלים ומותגים בבואם לנהל אינטראקציה עם גולשים ברשת האינטרנט.
הימים ימי הווב 2.0 והרשת משתנה ללא הכר. יותר ויותר גולשים משתמשים ברשת ככלי לביטוי ולניהול תקשורת מתמשכת זה עם זה. מספר הבלוגים בעולם עובר את ה 100 מיליון והרשתות החברתיות גואות, משתנות ומשנות את הדרך שבה גולשים מעבירים את זמנם ברשת. הגולשים גילו את הרשת החדשה, והארגונים בישראל עדיין לא.
מתוך התפיסה שגם הפעם יחפשו ארגונים את דרכם לרשת החדשה, הוקמה בלינק והתחלנו לחפש את הדרכים בהם נוכל לסייע באופן הטוב ביותר לארגונים להשתלב בתחום המלא בהזדמנויות ארגוניות שיווקיות ועסקיות חדשות.
השלב הראשון היה לחפש עובדים, עניין לא פשוט כשלעצמו ובמקרה דנן הרבה יותר מסובך. פתחתי כאן את הפוסט ואמרתי שלמנהלים יש בעיה לזהות להיכן לשייך את התחום בתוך הארגון שלהם. וכך גם אני בבואי לבחור עובדים שיספקו שירות לאותם מנהלים עמדתי בשלב הראשון אובד עצות.
מאחר והווב 2.0 כמקצוע הוא עניין חדש לחלוטין, היה קשה לי להבין מה ומאיפה לגייס בכלל עובדים. ידעתי שהם חייבים לכתוב בלוג, ידעתי שהם חייבים להבין וממש לדבר את שפת האינטרנט וידעתי שהם צריכים להבין בעולם השירות, אבל יותר מזה לא הייתי בטוח. האם רקע בכתיבה מספיק? האם רקע ביחסי ציבור או בפרסום או אולי כדאי בכלל לחפש עובדים עם רקע טכנולוגי.
לאט לאט התבהרה מבחינתי התמונה ובאינטרנט כמו באינטרנט את העובדים הראשונים בבלינק אלו שהיום הם המנוע המניע ובסיס הידע הכי חשוב שלה מצאתי באינטרנט. את עומר רוזן, מנהל מחלקת יחסי הציבור אונליין שלנו באחד הפורומים אותו ניהל, את ישראל בלכמן מנהל הטכנולוגיה שלנו, בבלוג סודי שזה עוד לא הזמן והמקום לחשוף, ואת שרית עמר מנהלת הפרויקטים של בלינק בבלוג "2 אגורות" ובקהילת הוורדפרס הישראלית. גם הם לא הבינו בהתחלה ממש מה נדרש מהם ואילו מיומנויות כדאי לפתח לעבודה החדשה אבל לכולנו היה באיזה שהוא מקום ברור לאן אנחנו צריכים להגיע ולאן אנחנו רוצים לקחת את הלקוחות.
גם אחרי שכל אחד פיתח והרחיב את המחלקה עליה הוא אחראי קשה לי להגיד האם יש מיומנות המשותפת לכל העובדים בבלינק, אבל דבר אחד בכל זאת משותף, כולנו כאן אוהבים את האינטרנט. פשוט ככה.
כשאתה יוצא לדרך באינטרנט, שהיא היום הזירה העסקית התחרותית והמשתנה ביותר לא כל כך ברור איזה סוג של הכשרה מסורתית דרושה לעובדים שלך אבל דבר אחד בטוח אתה צריך את העובדים הכי טובים, ובבלינק יש לנו אותם.
בכל בוקר כשאני בא למשרד אני פוגש חבורה צוהלת של אנשים שמרגישה שהיא עושה משהו חדש ויוצרת שינוי, כי הדבר היחידי שקבוע באינטרנט זה השינוי, וזה גם מה שעושה את כל זה לכל כך כיף.
הבלוג הזה ילווה את התפתחותה של בלינק ואת התפתחות התחום בישראל, יביא מידע וידע שמצטבר אצלנו מפרויקט לפרויקט, ובעיקר הוא ינסה להביא את האנרגיה המיוחדת שנוצרה כאן אצלנו.
מישהו מדבר עליכם
בשנים האחרונות יותר ויותר חברות מגלות שמישהו מדבר עליהן. לא מאחורי הגב אלא בפנים. בבלוגים, בפורומים, בטוקבקים ובכל מקום שבו לגולש יש אפשרות להביע את דעתו.
התקוות שלהן שדיונים אלו יקברו תחת כמויות המידע העצומות ברשת נגוזו ככל שהטכנולוגיה הפכה נגישה יותר לגולש היומיומי. הגולש לא צריך להיות בעל ידע טכני יוצא דופן על מנת להעלות אתר משלו לרשת, לכתוב בלוג או לשתף גולשים אחרים בתכנים שיצר בפורמטים השונים (וידאו, אודיו וכו').
כיום התקוות של החברות הפכו לחרדות מפני כוחו של הגולש ליצור עליהן הד שלילי ברשת ופחד מפני המשבר הבא.
הפחד מוצדק מכיוון שהנטייה לדבר על ניסיון רע עם מוצר, שירות או חברה חזקה יותר מהנטייה לשבח ויותר מזה, לחוות דעת שלילית יש פונטציאל נפיצות ברשת חזק הרבה יותר.
פה נכנסת מחלקת יחסי הציבור של בלינק לתמונה.
בשונה מיחסי הציבור הרגילים בהם איש יחסי הציבור מעביר ידיעות ערוכות מראש וקבועות לכל עורכי האתרים בשיטת "שגר ושלח", בעולם שלנו אי אפשר לעבוד בצורה כזו.
יחסי ציבור באתרים שבהם הגולשים מיצרים את התוכן הם מערכת יחסים ארוכה ומתמשכת. המסרים חייבים להיות מותאמים למקום (פורום רוכבי אופניים לעומת בלוג של רוכב אופניים), לזמן (מה שהיה נכון לעכשיו לא נכון לעוד 10 דקות) ולשפה (בפורום ביטוח לא מדברים באותה שפה שבה מדברים בפורום צרכנות).
בסופו של תהליך, כאשר המותג, המוצר או השירות הופכים להיות חלק מהקהילה האינטרנטית הרלוונטית אליהם, הקהילה הופכת להיות שגרירת המותג.
ההיגיון כאן פשוט, האהוב והמוכר הוא זה שמניע לפעולה. כשאתה יודע שבקהילה שלך יש נציג חברה שהוא הפה שלך בחברה ואתה מכיר אותו באופן אישי ורואה בו כחבר שלך, אתה תעדיף לקנות את מה שהוא מוכר לך ועל הדרך, גם לספר על זה לחברים שלך בשיחות הסלון ביום שישי.
מעבר לזה, הנוכחות שלנו ברשת יחד עם הכרות אישית של משתמשים בולטים ברשת מאפשרת לנו לנהל קמפיינים של BUZZ MARKETING. באמצעות קמפיינים אלו אנחנו יוצרים ציפייה והנעה לפעולה סביב מותגים, חברות ושירותים שונים.
בארץ התחום עדיין בחיתוליו אבל בשביל זה אנחנו פה. לגדל אותו כדי שיהיה ילד רע ובועט ויגרום לכל המדינה לדבר על מה שהוא רוצה שידברו אליו.
הפוסטים הבאים יעסקו מצד אחד באיך להכנס בכל הכוח לתוך הסבך הזה של קהילות גולשים ומצד שני, איך אני משפץ רהיטים בשבת בבוקר (תוכן גולשים או לא תוכן גולשים?).
תגובות אחרונות בבלוג